הצהרת כוונות של הבמאית
רבים הסרטים שנעשו על נושא השואה בארץ ובעולם. הסרט "אדם הגון" מספק נקודת מבט ראשונית וייחודית בנושא השואה דרך מסתורי מוחו של אדריכל הפתרון הסופי- היינריך הימלר.
נקודת מבט בלעדית זו, התאפשרה בזכות האוסף האישי של מאות מכתבים, יומנים ותצלומים, שנכתבו על ידו ועל ידי בני משפחתו, במשך חמישה עשורים ומעולם לא נועדו להתפרסם. השילוב של התיעוד האישי יחד עם כרונולוגיית האירועים ההיסטורית, יוצר סרט מטלטל, המצליח להציג את השואה מזוית שטרם נראתה.
הסרט מסופר בגוף ראשון, במילותיהם של הימלר ומשפחתו, בהתחלה הוריו, הימלר הצעיר, אחר כך אשתו, ביתו, המאהבת שלו ופקודיו. באמצעות גישה סיפורית זו, הצופה חווה את העולם מתחילת המאה דרך רפובליקת וויימר ועליית הנאצים לשלטון עד למלחמת העולם השנייה דרך הפריזמה של משפחה גרמניה ממעמד הביניים ומאוחר יותר של משפחה נאצית רמת דרג.
הסרט נע בין ז'אנר דוקומנטרי לעלילתי באמצעות תסריט שכולו מורכב מטקסטים מקוריים שנברחו בקפידה תוך מחשבה של שילוב ההיסטוריה האישית עם המציאות הפוליטית. הטקסטים קמים לתחייה באמצעות קולם של שחקנים, ועולם סאונד עשיר ומדוייק מלווה את הויזואליה שמורכבת כולה מארכיונים אילמים.
הסרט מייצר אצל הצופה תחושה חזקה של אי נוחות מתחילתו ועד לפריים האחרון. כאשר הוא נע בין שני קטבים: בין קרבה והזדהות רגשית עם הכתיבה האישית של הדמויות לבין הזוועות הגדולות שביצעו. הבחירה בשפה פוסט דוקומנטרית ייחודית זו, נועדה לקחת את הצופה למסע שבו הוא "חש עם" ו"נמצא עם" ולא רק "מתבונן מהצד" ו"צורך" את הסרט.
במסע על תוך חייו האישיים של הימלר, בהדרגה אנחנו עדים לתהליך שבו השאיפה ל"הגינות" בחיי היומיום של בן אדם בודד מתמזגת עם רוע מוחלט, וכיצד האכזריות הגדולה ביותר יכולה לצמוח מנורמאליות לכאורה. בלב הסרט, העובדה המטרידה מאוד שאדם רגיל וחסר ביטחון עצמי, כשנפגש עם אידיאולוגיה לאומנית, מציאות כלכלית, מיטב הטכנולוגיה, פיהרר ותמיכה של עם שלם, עלול להפוך לרוצח המונים בעייני העולם ולגיבור בעייני עצמו.
"אדם הגון" הינו סרט עם גישה ביקורתית המציג שאלות מוסריות חיוניות לעידן שבו אנו חיים היום. ההבנה שהסמיכות של באנאליות ואידיאולוגיה קיצונית יכולה ליצור טרגדיה מוסרית בחיי היומיום ועלולה להביא לקריסתה של תרבות שלמה.
